הלכות יומי

פרשת בחוקותי

בערב שנים וארבעים יום לעומר

הדלקת נרות: צפת: 7:03 י-ם: 6:56 ת"א: 7:12 חיפה: 7:04 ב"ש: 7:16

א. מי שאין לה נרות להדליק לכבוד שבת קודש, או שאין לה רשות להדליק במקום שנמצאת, כגון אשה שנמצאת בבית חולים, או בבית מלון, והנהלת המלון אינה מרשה להדליק נרות בחדר מחשש שרפה - יכולה להדליק את אור החשמל בתור נרות השבת. יש פוסקים שמתירים אף לברך על הדלקת מנורת החשמל, ויש אוסרים לברך. ומחמת הספק כדאי שתברך בלי שם ומלכות, ותאמר כך: "ברוך אתה (תהרהר במחשבתה את המלים "ה' אלוהינו" ותמשיך) מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת".

ב. אשה סומא (עורת) - מותר לה להדליק נרות ולברך. ואפילו שעקר הטעם הוא כדי שיהנו מהאור, והיא אינה נהנית ממנו. מכל מקום, כיון שבני הבית נהנים מהאור ועוזרים לה – נמצא שבדרך עקיפה גם היא נהנית מהאור. ומכול מקום, אם יש לה בעל פקח (שאינו עור) - עדיף שידליק הוא.

ג. מותר להניח קודם השבת מעט מים עם השמן בכוסית, כדי להגביה את השמן שיהיה נוח להדליק.

ד. בחורים שלומדים בפנימיה - אף על פי שמדליקים מטעם הישיבה בחדר האוכל, צריכים להדליק נרות שבת גם בחדר שישנים בו, ואם הם כמה בחדר, אחד מהבחורים יברך וידליק. וידליקו נרות גדולים שידלקו עד הזמן שיחזרו לחדר ויוכלו להנות מהאור. ואם יש סכנה להדליק בחדרים - יסתפקו בהדלקה בחדר האוכל. ומכל מקום טוב שידליקו מנורת חשמל בחדר. וכך הדין בבנות שלומדות בפנימיה.

ה. כלה המדליקה פעם ראשונה בביתה החדש, אף על פי שיש פוסקים שכתבו שתברך "שהחיינו" על כך, מכל מקום, מחמת שיש בכך מחלוקת גדולה בין הפוסקים אנו משתמשים בכלל: ספק ברכות להקל - ואינה מברכת "שהחיינו".

רעיון מפרשת השבוע

אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם.. ונתתי גשמיכם בעתם.. וישבתם לבטח בארצכם.. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד (א')

וכל אחד שואל את עצמו, הרי גם צדיקים לומדי תורה נפגעים ונהרגים, ולכאורה כאלו חס ושלום התורה לא מגינה או מצילה.. והאמת, שזו אחת מעצות היצר הרע להחליש את האדם מהאמונה.

עלינו להאמין באמונה שלמה, שהתורה היא בודאי מגינה ומצילה! ואם בכל זאת רואים במציאות שלומדי תורה נהרגים - זה בגלל שהגיע זמנם ולא חלילה שהפסידו משהו מכך.

מסופר על יהודי אחד פשוט שהיה גר בשיקגו, והגיע לשם שליח מחברון ואמר לו: "מאחר והבן שלך הגיע לגיל של ישיבה, חבל שישאר כאן ויהיה סוחר רגיל, מה גם שהמצב בין הגויים לא פשוט. עדיף שיעלה לארץ ישראל לחברון וילמד שם תורה בישיבה". היהודי שמע לעצתו ושלח אתו את הבן.

אותה שנה היתה שנת תרפ"ט, וכידוע, באותה שנה נעשו פרעות איומות בחברון שבהם נשחטו ונטבחו מאות יהודים. גם בנו של אותו יהודי נהרג באותה שנה. מאז בכל שנה שהשליח היה מגיע לשיקגו, היה מתחמק ממנו, כי היה מתביש שלא יאשים אותו בכך שלקח את בנו לחברון ונהרג. אולם, באחת הפעמים נפגשו ברחוב והיהודי שאל את השליח: "מדוע אתה מתחמק ממני?" אני מתביש ממך.." ואז ענה לו אותו יהודי: "להפך! מאותו זמן שבני נהרג אני מחפש אותך להודות לך מקרב לב.." "מה? להודות לי? על מה?" "ראה, בני נהרג כי הגיע זמנו למות. אם היה נשאר כאן היה מת בתאונת דרכים או משהו כזה, אבל בלי תורה ובלי קדושה, ואלו בזכותך הוא עלה לארץ הקודש, למד תורה ונהרג על קדוש ה', שעליו נאמר: שהוא במקום העליון ביותר בגן עדן. תודה!"