הלכות יומי

הלמוד מוקדש לרפואת איציק בן אסתר הי"ו

לרפואת לובה בת לאה הי"ו

א. לאחר הקדיש החזן אומר: "ברכו את ה' המבורך" והקהל עונים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", מלים אלו כוחם גדול ועצום, וכך מוסבר במדרש: כשמתעורר האדם בבוקר נשמתו אינה נכנסת לתוך גופו אלא נמצאת באפו, והיא מחכה עד שהאדם עונה: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", ואז היא נכנסת. ואם האדם אינו זוכה לומר, היא הולכת ויחד אתה הולכת ברכה עצומה ואור גדול, והאדם נשאר רק עם חיות מועטת של הנפש. ולכן יש במשפט זה חמש מלים, כנגד חמשת חלקי הנפש: 1. נפש 2. רוח 3. נשמה 4. חיה 5. יחידה. על כן, יש לכל אדם להקפיד להתפלל במנין כדי לענות ברכו ולהשלים את נפשו.

ב. מי שלא זכה להתפלל במנין מסבה כלשהי כיצד יעשה? הרב בן איש חי כתב שבסוף התפלה לפני עלינו לשבח יאמר את הברייתא: "חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת "ברכו את ה' המבורך", וכל גדודי מעלה אומרים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". אולם, כתבו הפוסקים שרצוי לא לומר את שם ה' ממש (אדוני) אלא "השם".

ג. יש נוהגים לעמוד בשעה שעונים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אולם, מנהג הספרדים כדעת רבנו האר"י ז"ל שכשאומרים "ברוך ה' המבורך" אין צריך לעמוד, אלא נשארים לשבת.

ד. החלק השלישי של התפלה הוא "קריאת שמע וברכותיה". לפי הקבלה בחלק זה של התפלה אנו נכנסים לעולם הבריאה שהוא עליון יותר מעולם היצירה שהיינו בו בפסוקי דזמרה. בתחלת חלק זה אנו מתחברים לעבודת המלאכים העומדים בשמי מרום ומשבחים ומפארים את שמו של הבורא ומקדשים אותו בקדושה משולשת. ולכן, יש להאט את הקצב ולהתבונן בכל מילה ומילה.

שלמה המלך - החכם מכל אדם - אמר: (משלי יב', כה')

דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה (ז')

עצה ששית נגד דאגות: בטחון!

אמר פעם אדם חכם: שבמילה "דאגה" יש את האותיות הראשונות של האלף בית. א', ג', ד', ה' - אולם חסרה כאן אות אחת והיא האות ב', וב' היא תחלת המילה בטחון! וזה בא ללמדנו ששורש הבעיה של הדאגות היא שחסר לאדם בטחון בבורא עולם. בטחון זה לדעת שבורא עולם הוא היחיד שמנוט את עולמו ומנהיג את בריותיו, והוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. ומאחר וזה כך - אין לנו מה לדאוג כלל! הוא יודע בדיוק מה הוא עושה בכל רגע ובכל ענין, ולנו נשאר רק להיות רגועים ולסמוך עליו. וזה נכון לכל התחומים בחיים: חנוך ילדים, בריאות, פרנסה, שלום בית וכו'. עלינו להשתדל ולעשות מצדנו מה שאפשר ומעבר לזה - להשליך על ה'.

מסופר שפעם הלך אדם אחד בדרך וסחב על גבו משא כבד. ראה אותו איש שרכב על עגלה רתומה לסוסים, רחם עליו ועצר לידו. "בא, תעלה לעגלה חבל שתתאמץ כל כך", האיש שמח מאוד ועלה לעגלה, לאחר כמה קילומטרים מסתכל העגלון על הטרמפיסט והנה הוא רואה שהוא עדין מרים על כתפו את המשא. "מה אתה עושה? מדוע אינך מניח את החבילה?" והאיש ענה: "אני מאוד מעריך את זה שאתה לוקח אותי, אינני רוצה עוד להכביד על הסוסים גם עם החבילה, לכן אני לוקח אותה על כתפי.." צחק בעל העגלה ואמר: "חבל על המאמץ שלך - הוא מיותר לגמרי! הסוסים גם ככה נושאים אותך ואת החבילה שלך במדה שוה!"

כך צריך לומר לאנשים שדואגים: "חבל מאוד על הלב שלכם, ה' יתברך מחיה אתכם ובאופן אוטומטי דואג גם לכל הענינים שלכם, תורידו את חבילת הדאגות מהלב.." בטחון!