הלכות יומי

הלמוד מוקדש לרפואת אהרון בן פרטונה הי"ו

א. בשיר השירים אומרת כנסת ישראל לבורא עולם: "משכני אחריך נרוצה" כלומר, תמשוך אותי ואני ארוץ אליך. ומתי היהודי רץ לבורא עולם? מצאו רמז בפסוק זה שראשי התבות של: מ'שכני א'חריך נ'רוצה הוא "אמן". וכן כתב השולחן ערוך שצריך לרוץ כדי לשמוע קדיש כמו שרץ להרויח איזה ממון, לפי שענית אמן ויהא שמיה רבא היא מצוה גדולה מאוד.

ב. הגמרא במסכת שבת (דף קיט) אומרת: "אמר רבי יהושוע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו - קורעים לו גזר דינו", והשאלה היא מה זה בכל כוחו? רש"י מפרש: בכל כונתו. ותוספות מוסיפים ואומרים שכשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים גזרות קשות. ושני הפרושים הם להלכה, גם בכונה גדולה וגם בקול רם. אמנם, לא יצעק בקול גדול שלא יתלוצצו ממנו בני אדם ויגרום להם חטא.

ג. בקדיש יש עשרה לשונות של שבח לבורא עולם והם: א. יתגדל. ב. ויתקדש. ג. יתברך. ד. וישתבח. ה. ויתפאר. ו. ויתרומם. ז. ויתנשא. ח. ויתהדר. ט. ויתעלה. י. ויתהלל, שמו של הקדוש ברוך הוא. והם כנגד עשרת הדברות.

ד. אנשים רבים מתלוננים שבאים עליהם יסורים ואינם מבינים למה? ובכן, אחד הדברים שעליהם לבדוק הוא: האם הם מדברים בזמן שאומרים קדיש. ואם ישאל השואל מה הקשר בין הדברים? הספור הבא יסביר: מובא במדרש: "פעם אחת פגש אליהו הנביא זכור לטוב מלאך אחד ועמו שמונים גמלים טעונים אף וחמה, (כלומר: צרות ויסורים), שאל אותו: למי כל היסורים האלו? ענה לו: לאלו שמדברים בקדיש", מכאן, עלינו ללמוד את חומרת הדבר ובשום פנים לא לדבר בזמן הקדיש.

שלמה המלך - החכם מכל אדם - אמר: (משלי יב', כה')

דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה (ו')

עצה חמישית נגד דאגות, לומר בשעת צרה: "אלהא דמאיר ענני" שלוש פעמים וזכות רבי מאיר בעל הנס תגן! היכן הרמז?

רבן שמעון בן גמליאל היה הנשיא, רבי מאיר היה החכם ורבי נתן אב בית דין, כשהיה רבן שמעון נכנס, היו כל העם עומדים לכבודו. וגם כשהיו נכנסים רבי מאיר ורבי נתן היו כל העם עומדים לכבודם. אמר רבן שמעון: האם לא צריך להיות איזה הכר בין הנשיא לבין אחרים? ולכן תקן שכל העם יעמדו רק כשהנשיא נכנס. באותו יום לא היו רבי מאיר ורבי נתן בבית המדרש. למחורת הגיעו וראו שלא כולם עומדים, שאלו מה קרה? וספרו להם שרבן גמליאל שנה את המנהג. אמר רבי מאיר לרבי נתן, בא ונחזיר את המנהג לקדמותו, איך? נשאל אותו מחר שאלות ממסכת "עוקצין" שהיא מסכת שלא נלמדת תמיד, ומן הסתם שהוא לא ידע לענות טוב ונגיד שהוא לא ראוי להיות נשיא כי הוא לא בקי בכל המסכתות. שמע אותם רבי יעקוב בן קרשי ואמר: חלילה לביש את רבן שמעון. מה עשה? ישב אחרי רבן שמעון והיה לומד את מסכת עוקצין, שמע רבן שמעון ואמר: מדוע הוא לומד כך חזק? כנראה שיש בה ענין. ישב גם הוא ולמד היטב את כל המסכת. למחורת התחילו רבי מאיר ורבי נתן לשאול שאלות במסכת עוקצין ורבן שמעון ענה על כולן, אבל הבין שרצו לבישו והוציא אותם מבית המדרש. רבי מאיר ורבי נתן היו כותבים מבחוץ קושיות וזורקים פתקים לבית המדרש, מה שהוא ידע לענות - ענה, ומה שלא ידע הם כתבו את התשובות והכניסו פנימה. אמר רבי יוסי: התורה נמצאת בחוץ ואנחנו בפנים? אמר רבן שמעון נכניס אותם אבל נתן להם קנס. מה הקנס? שלא יגידו שמועה בשמם, אלא במקום "רבי מאיר" יכתבו: "אחרים" ובמקום "רבי נתן" יכתבו "יש אומרים". ומאז, כל פעם שמוזכר "אחרים" הכונה היא לרבי מאיר. ועל זה אמרה הגמרא: דאגה בלב איש ישחנה - ישיחנה ל"אחרים", דהינו יאמר: "אלהא דמאיר ענני"!